החלטה בתיק רע"א 38584-06-13

הערות בית המשפט :

א.         לא ברור מה שם המבקשת ומהי האישיות המשפטית הנטענת. על-פי החלטות בימ"ש קמא, מדובר בחברה, מופיעה שם המלה: "בע"מ", מבלי שצוין מספר הח"פ, ואילו על-פי הבקשה שהוגשה, מדובר בשותפות לא רשומה, ולכן אי מקום לתוספת "בע"מ". יש להורות על תיקון האמור, בבית משפט השלום. יושם לב לאופן פתיחת ההליך בהוצל"פ, גם שם נפתח על שם השותפות או על יחיד בשותפות (יש לבדוק מס' עוסק של השותפות לעומת ת"ז בתיק ההוצל"פ).

ב.         בבקשה נטען כי צורפו מוצגים עד מוצג ט' (סעיף 21 עמ' 5 לבקשה). בתוכנת נט המשפט לא צורפו כול המוצגים וכך גם בתיק הנייר. מוצג ט' - תגובת המשיבה לבקשה בבימ"ש קמא, הודפס על ידי בית המשפט מתוך תיק השלום.

ההליך :

1.         בקשת רשות הערעור מתייחסת להחלטת בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופט חננאל שרעבי) מיום 21/5/13 בתיק 42106-12-10, לפיה נדחתה בקשת המבקשת לאפשר הגשת ראיה נוספת בדרך של הגשת תצהיר עדות ראשית של רואה חשבון מטעמה, לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם של בעלי הדין ולאחר חקירת המשיבה וחקירת מנהל המבקשת.

            בית משפט השלום דחה הבקשה וקבע כי אין הצדקה לאפשר הגשת תצהיר כעת, אשר יהיה בו "שיפור עמדות" וקיפוח המשיבה.

2.         בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני מוצאת כי אין היא מצריכה תשובה.

3.         הכלל הוא כי על בעלי הדין להביא ראיותיהם במועד. החריג הוא - הגשת בקשה לראיות נוספות. ככלל יש חשיבות על שמירת סדרי הדין ודיני הראיות, אשר יש בהם אמצעי ראוי לשמירה על זכויות בעלי הדין. מטרת התקנות של סדרי הדין האזרחי ודיני הראיות, ליישם תוך שמירת זכויות בעלי הדין להעלאת הטענות ולהבאת הראיות במועד ובאופן הנדרש.

            מימוש הצדק הדיוני יש בו כדי לגרום להגשמת המשפט המהותי, על בסיס חשיפת האמת. מכאן, שיש ליתן הזדמנות לכל בעל דין להשמיע טיעוניו ולהביא ראיותיו, אך זאת במועד. סדרי הדין וסדרי הראיות קובעים את הדרך היעילה ביותר להגשמת זכויותיהם של בעלי הדין והם גם מאזנים בין האינטרסים המתחרים של בעלי הדין (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 2).

            הגשת תצהירי עדות ראשית במקום עדות ראשית בבית המשפט, אין בה לשנות מן העקרונות הנ"ל.

            סדר הטיעון הוא כקבוע בתקנה 158 לתקנות סדרי הדין, התשמ"ד-1984. הכלל הוא שעל בעל דין להגיש את ראיותיו כ"חבילה אחת", ורק כאשר מצביע בעל הדין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מהכלל הנ"ל, יכול בית המשפט להיענות לבקשה להבאת ראיות נוספות. ככל שהמשפט מצוי בשלב מתקדם יותר, כך ייטה בית המשפט שלא לקבל את הראייה, במיוחד אם מדובר בראיה שאינה טכנית.

4.         לעניין הגשת הראיות שלא במועד הקבוע, השאלה היא מה מהות הראייה, אם מדובר בראייה חדשה, שנתגלתה למבקש במועד מאוחר, ובנוגע לנושא שלא יכול היה לדעת מראש כי הוא נתון במחלוקת ואם לאו מה הנימוקים לאי הבאת הראייה בשלב המוקדם.

            כמו כן יש חשיבות לסוג הראייה הנוספת,  אם מדובר אכן בראייה "טכנית" שיש בה כדי לתקן פגם דיוני שאין בו כדי לשנות מסדרי הדין, או שמא בראייה מהותית המצריכה פתיחת התיק מחדש, וכאשר יש בפתיחה כאמור כדי לגרום עוול לבעל הדין שכנגד (ראה לצורך השוואה ע"א 570/90 מ' רוזן נ' בן נון, פ"ד מו(3) 738, 743-742). בכגון זה שיקול הדעת נתון בעיקרו לערכאה הדיונית, וערכאת הערעור לא תמהר להתערב בהחלטתה.

            בענייננו, לא התקיימות התנאים המצדיקים חריגה מן הכלל, ובדין קבע בית משפט קמא כי אין לאפשר הבאת תצהירו של מנהל החשבונות, בשלב זה של הדיון.

נושא המחלוקת לגבי הכרטסת ותוכנה הוא חלק מהמחלוקות העובדתיות שהיו בין הצדדים, והיו בידיעת המבקשת עובר לתחילת ניהולו של ההליך. משבחר מנהל המבקשת להגיש תצהיר עדות ראשית, ומשסבר כי אין בידו כל המידע הנדרש להסביר אותה כרטסת, רשאית הייתה לצרף תצהיר נוסף, ומשלא עשתה כן, אין מקום לאפשר לה הצגת הראייה האמורה בשלב זה של הדיון.

יש עוד להפנות לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, אשר הורה על הגבלת סמכותו של בית המשפט להתערב בהליכי ביניים, אשר ככלל נקבעים על ידי הערכאה הדיונית. במקרה דנן לא רק שלא היה מקום להתערב באותה החלטה, אלא יש גם לחזור ולאשרה (ראה סעיף 1(2)).

5.         אשר על כן, הבקשה נדחית.

            בנסיבות העניין, ומאחר שלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות נוספות.

            העירבון, אם הופקד, יוחזר למפקיד, באמצעות בא-כוחו.